כמעט פריחה | פסח

בצ'י קונג האביב קשור למערכת הכבד, לצבע ירוק, לאלמנט העץ, לנדיבות, אדיבות, קנאה, כעס. לצליל שששש...

המורה שלי אמרה לנו בשיעור השבוע להשמיע את הצליל של הכבד ולהרגיש כאילו אנחנו פותחים חלון שהיה סגור תמיד. "since forever" היא אמרה.

אני פותחת חלון שתכנס רוח. שתכנס שמש. פותחת חלון לראות את הניצנים של הפקעות. לראות את הכמעט פריחה. פותחת חלון לראות את העוד מעט. לשמוע את השכנים יושבים על המדרגות ומזמינים אוכל סיני. להריח ריח חמוץ מתוק. לראות את העכשיו.

חלמתי חלום מפחיד על בן אדם שאני מכירה שפוגע בי. כשהתעוררתי פחדתי שמעכשיו אחשוב שהחלום הוא זיכרון, והתבלבלתי מהמחשבה על מה ההבדל בין לחלום ללזכור.

ששש.. אולי זה חלום שהיה סגור since forever ועכשיו נפתח.

בסאבווי בדרך חזרה מהשיעור מישהו מבוגר עם כובע צמר וג'קט ישן ישב לידי כל הדרך, ושנינו היינו בטלפונים. חיפשתי מתכון למוסקה צמחונית לליל הסדר. דקה לפני שהייתי צריכה לרדת הוא פנה אליי והראה לי משהו בטלפון שלו וברגע הראשון חשבתי- מה הסיכוי שהוא מראה לי שהוא גם מחפש מוסקה צמחונית? אבל הוא הראה לי תמונה של סלע ענקי שחצוי לשניים ואמרתי וואו והוא אמר כן והוא אמר שיש רווח של 4 אינץ' והוא אמר תראי כמה הבסיס של הסלע צר והוא באמת היה צר מאוד ואמרתי כן והוא כל הזמן הצביע על הסלע והזיז את האצבע שלו כאילו הוא לא מפסיק להגיד לי "תראי" והסתכל עליי לראות אם אני כבר נדהמת, ויותר משנדהמתי הרגשתי שאני רוצה לשתף איתו פעולה בזה אז הנהנתי והסכמתי לראות את המדהימות שבזה.

אבל הכל קרה כל כך מהר וחלק אחד במוח שלי עוד חשב על מוסקה צמחונית, וחלק אחר חשב על התחנה שלי שהגיעה. אבל חלק אחד במוח שלי, החלק הכותב, ידע שהוא שליח שתפקידו להעיר ולשחרר אותי מהטלפון שלאחרונה אני משועבדת אליו הרבה יותר, להראות לי שבסך הכל מפרידים בינינו אינצ'ים ספורים, והבסיס שלנו צר מאוד, ויש סיבה לתדהמה.